מכירים את התחושה הזו שאתם באמצע ריצה ונגמר לכם האוויר?
שווה לכם להתעכב פה רגע, יש לי פתרון בשבילכם.
אתם רצים ורצים, מנסים לנשום עמוק, אבל מרגישים שהנשימה לא מגיעה לשום מקום? עם התחושה שכאילו אין קשר בין הנשימה שלקחתי לאן שהיא הגיעה?
בואו ננסה להבין למה…
חציון א' של 2020, היינו כלואים בבתים לסירוגין.
היו כל מיני הגבלות ואיסורים, והיינו עוקבים אחרי תדריכים כדי לברר מה הגזרות החדשות לגבי הריצה שלנו…
מותר? אסור? עד 100 מ'? עד 500 מ'? לבד, בזוג, רק להוציא את הכלב… (קורונה סטייל).
ופתאום נולדו מלא רצים חדשים. כולם החליטו "לצאת לנשום".
זה היה "הקוד" שנתנו ליציאה לריצה אצלנו ביישוב (גר בכרמית).
"מי בא לנשום 10?"
"מחר ב-6, נושמים 8"
ככה היינו רצים סמוך לישוב, ביער סנסנה.
הוא היה ה"שביל הפתוח", ובמרחק של כמה צעדים מפאתי הבית, יכולת להיעלם לתוכו ולנשום כמה שאתה רק רוצה.
לא היו ניידות שחיפשו ושאלו לאן אתה, מי אתה ולמה יצאת…
באחת הריצות הליליות יצאתי "לנשום 21".
זו היתה ריצת בדד, עם פנס על הראש, אקדח בווסט הריצה, ומים על הגב.
יוצא מהבית, הלוך-חזור, לכיוון יער להב.
ופתאום אני חווה אירוע מוזר.
בנקודה מסוימת במהלך הריצה, הדופק מואץ פתאום, לחץ קל בחזה, אין אוויר…
נושם עמוק, אבל אין באמת אוויר, כאילו הוא נגמר.
עוצר (אז בן 43), לוקח כמה נשימות, נותן מכה על החזה, מנגב זיעה מהמצח.
כמה שניות והעסק מסתדר… חוזר לרוץ, חוזר הביתה.
המחשבה על החוויה לא עזבה אותי כמה ימים.
אחרי תחקור של הרופאה, בדיקת מאמץ ואקו לב. מסתבר שאני בריא כמו שור…
מסתכלת לי הקרדיולוגית בעיניים ושואלת אותי:
"על מה חשבת באותו הזמן? דקה לפני שזה קרה?"
על מה חשבתי?! וואלה… לא זוכר….
(ואיך לעזאזל זה קשור?!)
קשור…
מסתבר שזה אפילו מאוד קשור!
אנחנו לוקחים לתוך הריצה שלנו את כל החיים על הכתפיים, היא אומרת.
המחשבות שלנו מנהלות אותנו גם שם, מעלות לנו דופק, פותחות וסוגרות לנו את הנשימה.
בחודשים האחרונים מרגישים את זה במיוחד.
אין אוויר. הוא נגמר.
מצאתי דרך לפרק את זה.
אני קורא לזה "ריצה מודעת" (Mindfulness running).
אני מתרגל מיינדפולנס, אני מתרגל נשימה מודעת.
זה משפר לי את צריכת החמצן, מחזק את מערכת הנשימה, ומשפר הנשימה בריצה.
מגדיל את המודעות לגוף בריצה ולמה שקורה בו, מצמצם פציעות וכאבים, וגורם לי פשוט להיות.
מהי ריצה מודעת?
ריצה מודעת (Mindfulness running) היא למעשה שילוב בין תרגולי מיינדפולנס לבין ריצה. זה אומר שאתה לא רק רץ, אלא גם שם לב למה שקורה בתהליך – איך הגוף מרגיש, איך הנשימה זורמת, ומה קורה ברגעים שבהם קשה לך לקחת אוויר. זה מאפשר לך להיות קשוב יותר לכל תנועה, להימנע ממחשבות שמכבידות, ולשמור על הקשר בין הגוף והנפש.
נשימה מודעת בריצה
נשימה מודעת, היא כלי חשוב בריצה מודעת. זהו תהליך שבו אתה לומד לקחת נשימות רגועות ועמוקות, תוך שמירה על מיקוד וקשב לכל נשימה. הדבר לא רק משפר את צריכת החמצן ומפחית את תחושת המחנק בריצה, אלא גם מחזק את מערכת הנשימה, מצמצם מתח ועוזר במניעת פציעות.
ההשפעה של המיינדפולנס על המנטליות שלנו
החיבור לריצה המודעת והנשימה המודעת הוא גם חיבור למחשבות ולרגשות שלנו במהלך הריצה. המיינדפולנס מאפשר לנו להיות מודעים למחשבות שעולות, ולבחור באיזה כיוון לפנות את תשומת הלב. האם אנחנו נותנים למחשבות על היום שעבר או הפחד מהעתיד להפריע לנו, או שאנחנו ממקדים את תשומת הלב ברגע הנוכחי – בצעד, בנשימה, ובחוויה של הגוף בתנועה.
איך זה משפר את חווית הריצה?
שילוב של ריצה עם מיינדפולנס מביא לתוצאה כפולה: מצד אחד, אנחנו מבצעים אימון גופני שמחזק את מערכת השרירים והלב, ומצד שני, אנחנו מקבלים גם אימון נפשי. כשאתה רץ תוך שמירה על מיקוד בנשימה ובגוף, אתה מרגיש פחות מתח, פחות כאבים, יותר נינוחות. זה מאפשר לך להגיע לשיאים חדשים, לא רק פיזית, אלא גם נפשית.
מה אתם סוחבים איתכם לתוך הריצה?
האם אתם נותנים למחשבות ולמתח להכביד עליכם במהלך הריצה? האם אתם מחוברים לנשימה שלכם? תזכרו, כל עוד לא ננהל את תשומת הלב שלנו, כל מה שנשאף יישאר בחוץ.
איך אתם מפרקים את המתח ונמנעים מפציעות הנגרמות מחוסר איזון?
הדרך לפתח את היכולת הזו היא להתחיל בתרגול יומי, לא רק בריצה, אלא בכל תחום של החיים. הקפדה על נשימה נכונה, שמירה על גוף נינוח, והתמקדות בכאן ועכשיו – כל אלה יעזרו לנו לא רק בריצה, אלא גם בהתמודדות עם אתגרי החיים.