יש משהו במים שמאפשר לגוף ולנפש להיפתח ברובד אחר.
הציפה, החום (או הקור), השקט של העולם שמתחת לפני השטח – כולם יחד יוצרים תנאים ייחודיים לתהליך נשימה מודעת.
ריברסינג במים הוא שלב מתקדם ומעמיק בעבודת הנשימה. (מי שטרם פגש, חווה או קרא על ריברסינג (נשימה מודעת), רצוי קודם להבין במה מדובר – מוזמנים לקרוא).
הוא לא מחליף את הריברסינג "היבש", אלא פותח שער נוסף – חווייתי, חושי, תאי – אל רבדים שלא תמיד נגישים בטיפול על מזרן.
השהייה במים משנה את הגוף, משנה את הקשב, משנה את הדינמיקה הפנימית.
ובזכות תנאים אלה, הזיכרון התאי מתחיל לדבר בשפה אחרת.
יש הנכנסים למים ומרגישים כאילו חזרו לרחם.
יש שחווים רכות עצומה, ויש שמתעוררים בהם רגשות שלא עלו קודם – דווקא מתוך הדממה הצפה, מתוך המפגש עם תנועה אחרת של חיים.
ריברסינג במים חמים: חזרה אל הרחם
הכניסה לריברסינג במים חמים היא לא רק שינוי בטמפרטורת הגוף – היא מעבר למרחב אחר.
מרחב שצף. מרחב שמחבק.
מרחב שמאפשר לגוף להיזכר, ולתודעה להירגע.
במים חמים, הנשימה המודעת משנה תדר.
החום, ההרפיה, הקירבה למטפל – יוצרים תנאים כמעט רחמיים, שבהם קל יותר למטופל לשחרר אחיזה.
אנחנו מרפים את הצוואר, את הכתפיים, את ההתנגדות.
ובתוך הריפוי הזה – מתחילים לעלות דברים.
בשלבים מתקדמים בתהליך הנשימה – אחרי סדרת מפגשים "על יבש" שבהם נוצרת קרקע יציבה ובטוחה – אני מציע לעיתים מעבר לתהליך במים חמים. לא כצעד טכני, אלא כהעמקה.
לא כל אחד מוכן לכך כבר בתחילת הדרך.
למעשה, התחלת התהליך במים חמים עשויה להיות לא עדינה מספיק למי שעדיין לא חווה שחרור אנרגטי קודם לכן.
אבל כאשר אדם כבר מכיר את דפוסי האנרגיה של גופו, ומסוגל לנשום לתוך מה שעולה, המים החמים הופכים לכלי עוצמתי ביותר.
במובן מסוים – המים "מדובבים" את הגוף לזכור.
לעלות למודע זיכרונות שהיו קבורים בשקט התת־קרקעי של התת־מודע.
לעיתים מדובר בזיכרונות של לידה, ולעיתים – רגשות ותחושות מוקדמות יותר, ששמרו בתוכן פחד, נטישה, עצב, חוסר מגע.
התחושה של רחם
החום, הרכות, התנועה האטית של המים סביב הגוף – כל אלה יוצרים סביבה המזכירה את הרחם.
והזיכרון התאי מגיב.
זה לא דמיון – זו תגובה עמוקה שמתרחשת אצל רבים, גם כאלה שמעולם לא חשבו "לשחזר לידה".
באותם רגעים, האדם אינו חוזר לסיפור – אלא לתחושה.
למה שהגוף זוכר:
איך זה להיוולד.
איך זה לא להיות לבד.
איך זה לחוות מעבר.
איפה ומתי?
אפשר לבצע ריברסינג במים חמים במגוון מרחבים:
אמבט רחב
בריכה טיפולית מחוממת
מעיינות חמים טבעיים
ים המלח – בעונות החמות, כשהמים נעימים לגוף וציפה טבעית נוצרת מאליה
בים המלח, התהליך מקבל רובד נוסף – המינרלים, הרוגע והמרחב פועלים יחד עם הנשימה, והתחושה היא של ניקוי עמוק, כמעט טקסי.
הטמפרטורה האידאלית: בין 36 ל־39 מעלות.
לא רותח – אלא חמים עוטף.
כזה שמאפשר לגוף להירגע, מבלי שהחום עצמו יגזול אנרגיה מהתהליך.
תנוחות וטכניקה
יש כמה תנוחות שניתן לעבוד בהן:
שכיבה על הבטן עם שנורקל – תנוחה עוצמתית במיוחד. השנורקל מאפשר לשקוע פנימה באמת, מבלי לחשוש מהמים, ומבלי לקטוע את הנשימה.
שכיבה על הגב – מאפשרת תחושת ריחוף ושחרור מלא של כל המערכת.
ישיבה במים – טובה כשלב ביניים, או כשמתעוררים רגשות שדורשים יותר קרקוע.
בכל התנוחות – המטפל שוהה בסמוך.
לא רק לשם בטיחות, אלא כדי להחזיק את המרחב הרגשי.
לעיתים נדרש מגע תומך, לעיתים רק נוכחות שקטה.
המטפל עוקב אחרי הנשימה, אחרי התנועה, אחרי מה שעולה – ומלווה בעדינות את מה שהנשימה מביאה איתה.
האם זה מתאים לכל אחד?
לא מיד.
המים החמים יכולים להציף.
אם הגוף עדיין לא יודע להכיל את האנרגיה שנפתחת – זה עלול להיות חזק מדי.
לכן אני ממליץ להתחיל תמיד בסדרה של תהליכים "על יבש", ולבחון יחד את מידת הבשלות לעבור לשלב המימי.
כשזה מגיע בזמן – החוויה יכולה להיות רכה, מכילה, עמוקה ומטלטלת – לטובה.
ריברסינג במים קרים: לפגוש את קצה החיים
אם ריברסינג במים חמים מחזיר אותנו אל הרחם,
אז ריברסינג במים קרים – לוקח אותנו קרוב יותר אל הקצה.
אל המקום שבו אנחנו מרגישים את הגבול.
את סף הגוף.
את השבריריות והעוצמה שכרוכות יחד ברגע.
מים קרים מפעילים את מערכת העצבים באופן שונה לחלוטין.
במקום הרפיה טבעית – מתעוררת דריכות.
במקום שקיעה פנימה – מתגייסת ערנות.
ולמרות זאת – כשהתהליך נעשה נכון ובהדרגה, הוא מסוגל לפתוח שערים אחרים לגמרי.
לא כל אחד, ולא בכל שלב
העבודה עם קור מתאימה רק למי שכבר התייצב בתהליך הנשימה.
מי שכבר מכיר את הגוף שלו ברגעים של הצפה.
מי שמסוגל להישאר נוכח גם כשקשה, גם כשמשהו בפנים מתכווץ, גם כשהדחף הראשוני הוא להימנע.
אני לא ממליץ להכניס מטופל למים קרים אם הוא לא עבר קודם ריברסינג "יבש" וריברסינג במים חמים.
זה לא עניין של סיבולת – אלא של מוכנות תודעתית לפגוש את מה שהקור מעורר.
הרי כשאנחנו שוקעים לתוך מים חמים – משהו מתמסר.
אבל כשאנחנו נוגעים בקור – משהו בתוכנו נדרך.
ולכן הדרך היחידה להיכנס אליו באמת – היא בעדינות.
מה הקור פותח?
ברמה הפיזית – הקור יוצר גירוי.
הוא מגייס את מערכות הגוף, מגביר את קצב הלב והנשימה.
אם לא ניגשים אליו נכון – הגוף פשוט יילחם.
אבל אם נותנים לגוף להתיידד עם הקור, ולא להילחם בו –
נפתחת חוויה תודעתית אחרת לגמרי:
הקרבה למוות.
לא מוות בפועל – אלא זיכרון תאי של קצה.
חוויה של שחרור.
של ויתור על שליטה.
של אי-ודאות שנושמת.
מים קרים מחזירים אותנו אל המקום שבו אנחנו שואלים:
מה נשאר כשאני מפסיק להתאמץ?
מה קורה כשאני רק נושם – גם בתוך הקושי?
זו לא חוויה "נחמדה" – אבל היא יכולה להיות טרנספורמטיבית.
איך עושים את זה נכון?
כמו בכל דבר עמוק – הדרגתיות היא מילת המפתח.
הכניסה למים צריכה להיעשות בשלבים:
טבילת כפות רגליים, אח"כ הברכיים, אחר כך הגוף כולו – וכל שלב רק כשיש הסכמה פנימית.
לא מתוך אתגר – אלא מתוך הקשבה.
הטמפרטורה צריכה להיות קרירה, אבל לא קפואה.
לא כזו שהגוף נלחץ ממנה, אלא כזו שעדיין מאפשרת נשימה.
אם הגוף נכנס למגננה – התהליך לא יתרחש.
אבל אם הקור מגרה בעדינות, בלי לשבור – הוא יוצר אנרגיה עצומה שזורמת בגוף.
והאנרגיה הזו פותחת, מזיזה, מנקה.
כמטפל, אני נשאר קרוב למטופל.
שומר על הביטחון.
עוקב אחרי קצב הנשימה, ההבעה, הדופק.
לפעמים נדרשת מילה. לפעמים שתיקה.
ולפעמים רק מבט שנמצא שם, גם כשכל השאר מתערער.
חשוב להבהיר – זה לא "אמבט קרח"
בשנים האחרונות תפסה תאוצה גישת החשיפה לקור של ווים-הוף – אמבטיות קרח, קפיצות למים קפואים, תרגול של שליטה בגוף תחת תנאים קיצוניים.
למרות שהשיטה הזו מביאה עמה יתרונות בריאותיים מסוימים, זהו תהליך שונה לחלוטין מזה שאנחנו מדברים עליו כאן.
ריברסינג במים קרים אינו אתגר פיזיולוגי – אלא תהליך טיפולי עדין.
אין כאן קיצוניות, אין כאן דחיפה של הגבולות לשם התחשלות – אלא עבודה עם נשימה מודעת בתוך מים שהטמפרטורה שלהם קרירה, טבעית, לא מחוממת – כמו בריכה טיפולית באביב או בוקר קיצי מוקדם בים.
הכוונה היא לאפשר לגוף להגיב לקור בצורה חיה, תוך כדי נשימה, הקשבה, ובתוך מרחב בטוח שמוחזק על ידי המטפל.
הטמפרטורה לא "מכה" בגוף, אלא מאתגרת אותו בעדינות – ובתוך המקום הזה, עולים תכנים תודעתיים שנוגעים בשאלות של סוף, שחרור, וידיעה פנימית.
למה בעצם להיכנס לתוך זה?
כי לפעמים דווקא דרך הקור – אנחנו חוזרים ללב.
כמו בתרגול זן. כמו בטבילה בלילה. כמו בשיעור שלא נאמר במילים.
ריברסינג במים קרים הוא לא חוויה שחייבים לעבור.
אבל עבור חלק מהאנשים – זה רגע שבו משהו משתנה לתמיד.
הם יוצאים מהמים – ומרגישים שהם באמת בחרו לחיות.
תוספת של תדר: קערות טיבטיות במים
מעבר לנשימה עצמה, אני אוהב לשלב בתהליך ריברסינג במים גם קערות טיבטיות.
הצליל במים שונה.
הוא לא נע באוויר – הוא נוגע בגוף.
כשקערה מנוגנת בתוך המים, התדרים נעים דרך הנוזל, ומגיעים ישירות אל התאים, אל המפרקים, אל הרקמות העמוקות.
יש לזה איכות ייחודית – עדינה מאוד, אבל חודרת.
לא תמיד צריך הרבה. לפעמים צליל בודד – מרעיד זיכרון.
לפעמים תנודה אחת – נוגעת במקום שבו המילים לא מגיעות.
המים, הנשימה, והצליל – יוצרים יחד שדה טיפולי שמכיל גם את מה שאין לו שם.
זו חוויה חושית, אנרגטית, טרנספרסונלית כמעט –
והיא מתרחשת בתוך רגעים שבהם אדם פשוט… נושם.
אני לא מאמין בלהרבות בכלים לשם הרושם – אבל כשקערה אחת, בזמן המדויק, נוגעת במים בזמן שנשימה מתרחבת –
היא פותחת שער.
ואם משהו בתוכך מתעורר…
אם משהו בטקסט הזה נגע בך – אולי געגוע, אולי סקרנות, אולי ידיעה שקטה שהגיע הזמן לצלול למקום עמוק יותר – אני כאן.
אפשר לקבוע סשן אישי, לבדוק התאמה, או פשוט לשוחח.
התהליך במים הוא אינטימי, עדין, ומותאם באופן מלא לקצב שלך.