הריק שבין הדברים, הרווח שבין הצלילים

"בגלגל אחד שלושים חישורים,

אבל זה החלל שבמרכזם

שמאפשר לכרכרה לנוע.

קערה נוצרת מחומר,

אבל הריק שבתוכה

הוא זה שמחזיק את כל מה שאנחנו צריכים.

בית נבנה מקורות עץ,

אבל המרחב הפנימי

הוא זה שמעניק לו חיים."

הריק הזה, אותו דבר שאנחנו לא תמיד רואים,

הוא מה שמחזיק את הכל.

אבל איך אנחנו מתייחסים אליו בחיי היום-יום?

עצירה לרגע בשצף החיים

הרגעים שבהם אנחנו מאפשרים לעצמנו לעצור, להיטען, לנשום.

בעולם רווי בעשייה בלתי פוסקת, אנחנו נמדדים פעמים רבות לפי ההספק שלנו, היעדים שהשגנו, והמשימות שסימנו ב'וי'. אך מה אם נמדוד את עצמנו גם על פי הרגעים שבהם הצלחנו לעצור? להשתהות? רק לשהות עם עצמנו?

האפשרות להאט, להיות, ולא רק לעשות – היא מיומנות בפני עצמה. במקום להיאבק בתחושת "בזבוז הזמן", אולי כדאי לראות בשקט הזדמנות להתחבר פנימה.

הרגע בו אנו שותקים ומקשיבים בשיחה

כשאנחנו נותנים מקום לאחרים לדבר, השקט שבין המילים יוצר חיבור עמוק יותר.

היכולת להקשיב באמת, ללא דחף מידי להשיב או למלא את השקט במילים, היא כלי משמעותי בכל מערכת יחסים. דווקא הרווחים בין המילים הם אלה שמאפשרים לנו להעמיק בחוויה, להרגיש את האנרגיה שבין הדוברים, ולהפנים את הדברים שנאמרים.

מקלילים ומכניסים פשטות לחיים

לפעמים, עומס מחשבות, ריבוי אקססוריז או תוכניות… פשוט מכביד.

הפשטות והריקנות מאפשרים לנו לנשום ולהתחבר למה שיש.

שאלו את עצמכם: האם אנו באמת זקוקים לכל מה שמקיף אותנו? האם אנו מחזיקים בדברים או שהם מחזיקים אותנו? לעיתים, השחרור מחפצים, מהתחייבויות מיותרות, וממחשבות מכבידות, מאפשר לנו לחוות חופש אמיתי.

תשומת לב ל"ריקות רגשית"

ואקום שנוצר לעיתים יכול להיות מפחיד, אבל זו גם הזמנה ליצור מחדש, לגלות את עצמנו מחדש.

יש רגעים שבהם הלב מרגיש ריק, נטול רגש או חיבור, וזה עלול לעורר תחושת בדידות עמוקה. אך הריקנות הזו איננה בהכרח שלילית. פעמים רבות היא מעידה על כך שמשהו ישן הסתיים, והגיע הזמן למשהו חדש להיוולד. הריק יכול להיות מקום של פוטנציאל, כמו אדמה ריקה לפני שתילה מחודשת.

ניהול העומס

כמו שימי הפוגה בין אימונים מאפשרות לגוף להתקדם, כך גם הפסקות בעבודה ובחיים מאפשרות לנו למצוא איזון.

אם אנו מצפים מעצמנו להיות בתפוקה גבוהה כל הזמן, ללא עצירה, בסופו של דבר נמצא את עצמנו שחוקים. הריק שבין העשייה, בין הפרויקטים, בין ההצלחות – הוא שמאפשר לנו למלא מצברים ולחזור עם כוחות מחודשים.

במערכות יחסים

במרחב שאנחנו נותנים לאחרים, נוצרת אינטימיות אמיתית – בדיוק כמו החלל שמגדיר את הבית.

יותר מדי קרבה יכולה לחנוק, בדיוק כמו שריחוק רב מדי עלול ליצור נתק. האיזון בין הקרבה למרחק, בין השקט לדיבור, הוא שמאפשר לנו לבנות מערכות יחסים עמוקות ובריאות יותר.

הרווחים בין הצלילים

השקט הוא זה שיוצר את הקצב, ההרמוניה והמשמעות.

בלי הפסקות, הצלילים היו הופכים לרעש רציף ולא למוזיקה.

השקט יוצר מתח וציפייה או שלווה.

הרווח שבין המשימות, הדיאלוגים או הרגשות הוא שנותן את המשמעות, מאפשר לנו לעכל ולצמוח.

ואיך אתם עם השקט הזה?

האם הוא מזמין או מבהיל?

האם אתם מנסים למלא אותו,

או מעזים להקשיב למה שעולה בתוכו?

אני מזמין אתכם לעצור לרגע,

להתבונן על הריק שבחייכם –

על השקט, על הרווחים שבין הדברים,

ועל מה שהם גורמים לכם להרגיש.